מיצב הרצפה החדש של גל וינשטיין עמק יזרעאל, שתוכנן במיוחד עבור החלל המרכזי של מוזיאון הרצליה לאמנות, מגלם כמעט את כל התכונות המאפיינות את עבודתו: רגישות לחומר ולחלל, עיסו בפני שטח באמצעות חומרים סינתטיים נחותים, מניפולציות של הסוואות, תחליפים והתחזויות, הסטות של קשר ומשמעות, טיפול בקלישאות, ואמביוולנטיות עקרונית ביחס לתוכן הפוליטי שעשוי להשתמע מתוך העבודה.

נוף חקלאי של שדות מעובדים מתווך אל תוך המוזיאון באמצעות דשא סינתטי ושטיחי משרד זולים. מרבד הטלאים המרהיב של העמק נפרס בשלל גווני הירוק, הצהוב והחום כשהוא מתורגם לצורה מפתיעה של פאזל קולוסאלי בן 1000 חלקים.

עמק יזרעאל – העמק המיתולוגי של ימי הזוהר של הציונות – הוא אייקון של נוף, מותג ישראלי של נס הפרחת השממה, מסמליה המובהקים של ההתיישבות הציונית החלוצית של שנות ה-20. זהו שם נרדף ל’הגשמה’ ו’תוצרת’, לשורשיות כפרית עמלנית ולנפלאות החקלאות המודרנית. האסטרטגיה של וינשטיין להפכו לרשת צבעי הסוואה ולייצגו כמשחק הרכבה לילדים – נועדה לחבל בהקשר המיידי של הדימוי הכה מוכר, ולעורר אי נחת, להפתיע ולעורר שאלות על המובן מאליו.

אותה אסטרטגיה ממש נקט וינשטיין בעבודות הגג שלו – הן בגלריית הקיבוץ (1999) והן בבינאלה של סאו פאולו (2002). בעבודות אלה הוחרף הניגוד בין התכונה התפקודית המרכזית של הגג כסוכך וכמגן לבין העובדה העובדה שהוא סוכך על לא כלום. עבור וינשטיין, הגג כמו העמק, הוא ייצוג, סימון, נוסחה. הגג מייצג ‘בית’ (וגם חלום), העמק מייצג טבע’ (וגם חזון). הפעולה האמנותית מנסחת מחדש את המושגים הטעונים הללו. ה’בית’ הופך לגידול ארכיטקטוני חסר כל הגיון וה’טבע’ הפורה והרוחש חיים נעשה משטח עקר, סינתטי, ומבוית, הניתן לפירוק והרכבה.

עבודותיו של וינשטיין מתחמקות מפרשנות פוליטית צרה. מה שנדמה כפוליטי במבט ראשון לא תמיד מתכוון להיות כזה. ובכל זאת, על רקע מסורת ארוכה של תיאורי נוף ועיסוק אובססיבי במושגים טעונים כמו ‘טריטוריה’ ו’אדמה’, אי אפשר שלא לראות את העמק שנשתל במוזיאון כשמיכת טלאים שפורש וינשטיין על החזון הציוני כולו. פאר החקלאות המודרנית, הטריטוריה המובהקת של ‘מלח הארץ’ הפכה לאוטופיה מרוסקת, מפורקת לחלקיה.

סוגיית ה’טבע’ מול ‘תרבות’, ה’ממשי’ מול אינספור תחליפיו העסיקה את וינשטיין גם בעבודות אחרות: כך בפסלים המוקדמים עטורי הזיפים השחורים שנראו כהכלאה בין פסל מודרניסטי לגוף, כך במגרשי הכדורגל הסינתטיים וכך גם ברישומי החיות המסוגננים העשויים צמר פלדה. ואולם העיסוק ב’טבע’ נובע גם מהעניין הרב שיש לו בסמלים ומושגים רומנטיים, כמו גם בדחף להפריכם. עמק יזרעאל, קורת גג, והימנון – שלושתם קשורים ברוח הקולקטיב ובכינון זהות קיבוצית. האופן שבו הם מנוסחים מחדש בעבודותיו מקבע בשלושתם את תוגת ההחמצה הגדולה.