בתערוכת היחיד שלו בבית טיכו (2006) הציג גל וינשטיין רביעיית ציורים קטנים שנעשו על פי רצף תצלומים של התפשטות שרפה ביער. ה”ציורים” – רישומים בצמר פלדה ולבד שהודבקו בצפיפות משחנה על נייר – הוצגו לצד רישומי פחם של נופים שחורים מאת אנה טיכו. עבודתו הנוכחית – סרט וידאו, המוצג אף הוא לצד רישומיה המפוחמים-החרוכים של טיכו – עושה מהפך הפוך: וינשטיין מצית רישום של יער עשוי צמר פלדה, אבל באופן מפתיע הצמר שנדלק אינו מתאכל, והיער נותר כשהיה. רק עם צמר פלדה, חומר המזוהה עם עבודתו של וינשטיין, היה אפשר להשיג אפקט כזה ולצלם ארבע שפות שונות של אותו רישום. האש פועלת כדימוי ציורי בתנועה. במקום רצף תצלומים המפרק את התפשטות האש ביער, וינשטיין כמו מחבר את התצלומים לסרט רציף. מה שהיה בעבודה הראשונה ייצוג של שריפה ביער, הוא עתה אש ממשית הלוחכת את הרישום. רישום של יער עולה באש.
